מוסיקה ג'אז לייב

דניאל זמיר: סקסופון סופרן וקולות, עומרי מור – פסנתר, עומר אביטל – בס, דניאל פרידמן – תופים. אורח: אבישי כהן – חצוצרה מזמן לא התלהבתי, רקדתי, גם שרתי ככה בהקשבה לאלבום ג'אז. לקט של קטעים שכבר הוקלטו והקלטות חדשות של

סדרת ג'אז במשכן סיפקה מופע שיא כבר בקונצרט הראשון שלה. נגנים יצירתיים כמו ג'ו לובאנו (סקסופון טנור) ג'ון אברקרומבי (גיטרה חשמלית) שניהם ענקי ג'אז, יחד עם אד שולר (בס אקוסטי) ובוב מאייר (תופים) הם ליגת העל של הג'אז הניו-יורקי. במיוחד

ירוסלב יעקובוביץ' – סקסופון, חליל-צד, קלרינט, אדם מוריסון – קלידים, ויויאן ישראל – צ'לו, זהבה – שירה, עימנואל מן – בס, ישראל נחום – תופים. אמנים השבים מהגלות זוכים ללטיפות מהתקשורת. ירוסלב יעקובוביץ', יצא מפה מתוסכל וחזר אחרי 6 שנים

דניאל זמיר (סקסופון, שירה), בכורת האלבום החדש "אמן". עומרי מור – פסנתר, מרק מושייב – תופים, חגי כהן-מילוא – קונטרבס. אורחים: ברי סחרוף, מיכה שטרית דניאל זמיר כבר מזמין כוכבי רוק מקומיים לבמה. שפשפנו העיניים כשברי סחרוף עלה לנגן. מה

 ג'ו מגנרלי – חצוצרה, וילסון "צ'מבו" קורנייל – קונגס. הרכב ישראלי: אילן סאלם – חליל, גיל זוהר – פסנתר, שי זלמן – תופים, אסף בליצקי – קונטרבס, אסף רוט – כלי הקשה. אלתורים על מקצבים אפרו-קובניים בדרך כלל נותנים לנגנים

אצל הסקסופוניסט והמלחין דניאל זמיר, חוזר בתשובה, כל משפט שני מלווה ב"בעזרת השם". זה נחמד ואפילו מצחיק, אבל מרגע ששומעים את הצלילים שהוא והחבורה שלו מפיקים, מבינים שאלהים אכן עומד לצידו. ובאילת הפעם, משהו באמת יפה קרה. זה לא רק

באחת המודעות שפרסם מועדון זאפה, הופיע לצד שמותיהם של רון קרטר וראסל מלון שמו של הפסנתרן מלגרו מילר. ואמנם, זה הפסנתרן שניגן בהקלטה המקורית של הדיסק The Golden Striker שיצא ב-2003 לצד רון קרטר בקונטרבס וראסל מלון בגיטרה, אלא שלזאפה

אבישי כהן – קונטרבס, בס חשמלי ושירה, סם ברש – פסנתר ומקלדות, מרק ג'וליאנה – תופים וכלי הקשה. בהשתתפות: עמוס הופמן – עוד. אבישי כהן נראה ונשמע כמי שמתקשה לעכל את העובדה שהוא מנגן מול משכן מלא, חם ואוהד. אחרי

מבחינת התעניינות הקהל – הישראלים לא פחות סקרנו מההרכבים שהגיעו מחו"ל. אצל גידי גוב בכובע טמבל אופנתי – לא היה אפילו מקום לעמוד. כאן אין שום הימור, גידי הוא המס המסחרי שצריכים לשלם כדי לקיים פסטיבל. מופע על בסיס סטנדרטים

כל עידן מצמיח את זמרות הג’אז הגדולות שלו. הן אינן רבות, וטוב שיש סטייסי קנט אחת. ב"זאפה" דחסו לה 2 הופעות כול ערב במשך שלושה לילות. מספרים כי בדוכני הג'אז בארץ, היא פופולארית כמעט כמו דיאנה קראל. יש לה 6

קרייג הנדי – חליל וסקסופונים אלט וסופרן, ויין אסקופרי – סקסופון טנור, אלקס סיפיאגין – חצוצרה, פרנק לייסי – טרומבון ושירה, ג'ורג' קוליגאן – פסנתר,בוריס קוזלוב – קונטרבאס, דונלד אדווארדס – תופים שמעתי מינגוס. שמעתי אלינגטון. שמעתי ג'אז. 7 נגנים

גונזלו רובלקבה- פסנתר, ארמנדו גולה- באס גיטרה, איגנציו ברואה-תופים גונזלו רובקלבה הוא ללא ספק ממשיך המסורת של נגנים קובניים, בעלי אוריינטציה לטינית כצ'וצ'ו ולדז, מישל קמילו.. דיזי גילספי גילה אותו ב-1985, כשהוא ניגן בהוואנה. גילספי היה אחד מנגני הג'אז האמריקנים

חבלי לידה של פסטיבל ג'אז ראשון בירושלים: הקהל לא ממש הסתער בהמוניו. התחושה במתחם הרכבת, שם מוקמה הבמה המרכזית, הייתה הזויה משהו. היציע לא התמלא, והזמרת נינה פרילון נשארה מרוחקת מהקהל. גם המופע של הפסנתרן ריצ'אהרד פיירהסט על גג משכנות

נדמה לי שמעולם בעבר לא ראיתי שני מתופפים שהתאהבו בדואט שלהם כמו שי זלמן וג'מיאו בראון האמריקני. ראו להם את זה על פניהם הקורנות והמחייכות. כמה הם נהנו לתקשר. שי זלמן, המתופף המחייך פתח בסולו תופים, ואחר-כך הודיע שבערב הזה

בני גולסון, סקסופון טנור, מתרפק בין קטע לקטע על הימים ההם, ימי הפורטיז המאוחרים והפיפטיז, בסיפורים נוטפי נוסטלגיה, מגיע עד צ'ארלי פרקר ודיזי גילספי, שניים שהציבו רף יצירתי גבוה לענקי הג'אז הצעירים של הימים ההם. אבל לא לשם פרקר וגילספי

אבישי כהן – קונטרבס, בס חשמלי, סם ברש (בר-ששת) – פסנתר, קלידים, מארק ג'וליאנה – תופים. הקהל לא הסתפק בהדרן אחד. המוסיקה של כהן והטריו השאירה אותו בתחושה של עוד. כמה מפתיע: נגן בס סופרסטאר ישראלי בשמי הג'אז מבוקש כאן

יוסף לאטיף – חלילים, סקסופון טנור, אבוב, ליונל בלמונדו – בסקסופון טנור ווחליל סופרן. סטפן בלמונדו – חצוצרה, סילבן רומאנו – בס, לורן פיקלסון – פסנתר, דרה פלהמר – תופים. צריך להמתין לסוף הערב לשמוע את יוסף לאטיף נושף סולו

רביעייה רוברטו גאטו במועדון קמלוט הרצליה. רוברטו גאטו – תופים, דנילו ריאה בפסנתר, דניאל טיטארלי בסקסופון ולוקה בולגרלי בבס. 23.11.05   מגזין הבילבורד הגדיר אותו "אחד ממתופפי הג’אז הטובים ביותר באירופה".ובעיתון האיטלקי "קוריירה דלה סרה" כתב רפאל רוזלי: "גאטו הוא

פיל וודס, מסיר מעיל וכובע קסקט שחור, מצמיד משאף לפיו (חולה אסטמה), מתנשף עמוקות, וכשנדמה שהאיש כבר לא יכול להוציא עוד צליל אחד מהאלט סקסופון, ממשיך הענק לנשוף בטון חם צבוע בצבע שאין מי שיכול לחקות אותו. וודס, מאחרוני דור הנפילים של