בתוך אגם קפוא היא רואה תמונה שלה מלפני שנים, מזהה תיבת צעצועים.. ככה זה מתחיל. שישי אחה"צ, רונה קינן מגיעה לזאפה לשיר על חלום ולהציג את התמונה העכשווית שלה, כדי להוציא לדרך אלבום חדש, שני שלה, שבא אחרי "לנשום בספירה
גלי עטרי – "חבק אותי לאט" הפקה מוסיקלית ועיבודים: אלי בן-שושן ועמית הראל עצית הראל – פסנתר, תכנותים, אלי בן-שושן – תופים, עילי בוטנר – גיטרה חשמלית, אבי בן דוב – גיטרה אקוסטית, קובי הס – גיטרה בס, גלעד בן-ליש
עדי רנרט – קלידים, עמוס עבר-הדני – גיטרה, גיל לדין – תופים, גורי אגמון – סקסוופון, רוני צוקר – טרומבון, איתמר בורוכוב – חצוצרה, אלי יששחרוב – סקסופון, יואב יפת – הקראת שירים. מפגש בין מוסיקאי ומשורר הוא אתגר לא
באיחור של ארבעים דקות נכנס צביקה ללוגוס, עלה עם פרצוף של אחד שבא לעבודה, ובלי הקדמות הניח שתי ידיים על הקלידים. הטכנאי כיוון באלאנס, והטון הגבוה סילסל את "שושנת פלאים". בהתחלה, לא נראה כי מישהו מרים ראש מהשולחן, אבל תוך
שירים: עד אלי, בן אדם, אנצל, נקבל, ילד מזדקן, משא ומתן, חולמת (עם דין דין אביב) איך בסוף כל יום (עם משה לוי), את, מי (עם שוטי הנבואה), ג'ה (שוטי הנבואה+ מוקי), כולם מדברים על שלום (מוקי), זה הזמן, שובי
שירים: ניטרה בוי, עוד לילה, אלפקה, הידעת?, סמבה סתיו, בפורים הזה, בעוד שבוע, לא בא לי לשמוע, כל מה שרצית, סילווריו (עם הפרברים), צידו האחר (עם הפרברים), התחלה חדשה, את, יצאנו לרקוד, מנוע, דיסקו. כולנו צמאים למשהו, אהבה, השראה. בפועל
ושוב ארקדי והפסנתר. צוותא, מופע חורף. תאורה נוגה. הוא יגיע לעשרים וכמה שירים. גם ויסוצקי. גם השירים שכתב לאריק איינשטיין. לא להכביד על האוזן. בטרנד המיינסטרימי, נותנים את הגרייטסט היטס. מוסיפים סוכריות. שהקהל יוחנף. שיצא סבבה. ארקדי על נתיב המידל-אופ-דה-רוד
קלידים – יוחאי בלום, גיטרות – עומרי אגמון, אלון אלבגלי, בס – אורי סעייד, תופים – עופר לוי, הפקה מוסיקלית ליאור טבת. שירים: פסקול, במקומי, יום ועוד יומיים, סימנים של שקיעה, פמלה, יצאתי לטייל לפנות ערב, ארים ראשי, בדרך אלייך,
הרכב מלווה: זיו קוז'ו – פסנתר, זיו הרפז – בס, לידור לוי – גיטרות, מיכאל אביגיל – תופים, גלעד בן לייש כלי הקשה, נעמה לוי – קולות. שירים: כל הציפורים, משהו ממני, בתוך, לא ממהר, נפרדננו כך, קבל אותי, אפילו
לאה שבת בהופעה. גיטרה אקוסטית: דודו טסה. אורח: שלומי שבת. מועדון קמלוט ת"א. פברואר 2001 כל הערב חיכינו לאורח שלה. כשהוא עלה, היתה התרגשות באוויר. לאה שבת מרגשת אותי גם בלי שהאח שלומי יצטרף אליה לדואט. אבל כששלומי התיישב לידה,
"בגלל הלילה", משירי תרצה אתר. בהשתתפות: ליאורה ריבלין – שירה, שילה פרבר – שירה וגיטרה, ספי אפרתי – בס, קלידים ושירה. אורח – נתן סלור (בנה של תרצה אתר). תיאטרון הרצליה. "עוד פורחות הרחק בעמק/ שלל חבצלות הבר/ אך למרות
בשישי אחה"צ, זמן מבורך להופעות, שמעתי שנסונר ישראלי, מגע קלאסי ורוקנרולי בפסנתר, שירים עירומים מליווי, שלובשים שכבות של הבעה, מעוטרים במוסיקליות ממדרגה ראשונה. מרגע ששלומי שבן מניח ידיו על קלידי הפסנתר, השירים המוכרים מהדיסק מקבלים נפח אחר. שבן לא זקוק
הלילה לא הייתי פה, הייתי שם, ולא הרגשת אותי קרוב בגלל הסם" ארקדי דוכין היה שם על במת בית ליסין כל הערב, אמנם חייך חיוך דל רק פעם אחת, כשהוא הציג את הנגנים שלו בסוף הערב, אבל הייתה לו סיבה
בעזרת הג'אם יוצאים מדיכאון, והמקום שבו אתה חי עושה לך כזה דיכאון שאתה הופך לאנטי ופסיבי בלי שום חשק לשתף עצמך בגורל של מישהו. "זה נחת עלי בלי שתכננתי/ ומאופטימיסט נעשיתי סתם אנטי/ זועף כל הזמן, שונא את כולם/ לא
רוני עברין – כלי הקשה, הפקה ועיבודים, איתי אברמוביץ – קלידים ועיבודים, רוני הוד – תופים, גיל קסנר – בס, גדי בן-אלישע – גיטרות, מרסלו זובר – כלי נשיפה, איתי דקל-חן, ורועי ברנדס ןעידן פוזיילוב – חצוצרות, איטלו גונזלס ואלפרדו
הייתי ממליץ ללהקה הזו להסתפק בשם Selfish Gene. כול קשר בינם למוסיקה ישראלית אפילו אינו מקרי. הוא אינו קיים, למרות מה שרשום בתעודות הזהות שלהם.. קוטנר כתב ש"הגן האנוכי" הציעו משהו שונה במוסיקה הישראלית. איזה מוסיקה ישראלית? מבלי להיכנס לדיון
מוניקה סקס – "חיות מחמד", יהלי סובול – שירה, גיטרות, פיטר רוט – בס, שחר אבן-צור – תופים ושירה, מועדון "בארבי ת"א. בבארבי שעה לפני חצות, המקום היחיד שממנו אתה יכול לראות את מוניקה סקס, זה מאזור הדלת בה נכנסת,
בהשתתפות: שגיא צורף (שירה+בס), אלעד כהן (תופים), יהלי סובול (שירה+גיטרה), מלאני פרס (שירה), אורן ברזילי (שירה+גיטרה), אסף אמדורסקי (שירה+קלידים). אורחת: סיון שביט. "הזמן כבר מזמן לא עומד לצידך", כתבו שני אנשים, שגיל 30 הביא אותם לחשיבה מחודשת על החיים בעיר.
עלתה לי מחשבה מצחיקה כזו, שהמשיח בערב של עופר ואיריס פורטוגלי הוא לא אחר מאשר דני ליטני. בואו נגיד שבמצבו הכללי (בהתבסס על תיאוריו הרפואיים) הוא לא בדיוק מצטייר בדמותו של משיח, אבל מי אמר שהמשיח חייב להיות איש בריא.
מאחורי הקלעים הצטופפה שורה של אמנים אורחים, כל אחד המתין לתורו. אבל כשקובי אוז הזמין את פיני חדד לשיר את "אכלו לי שתו לי", התברר כי הבחור דפק נפקדות. לא נורא. קובי אוז יכול להסתדר בלי דואט עם פיני חדד.
"השנה 2006, בקרוב אהיה בן 30", כך פותח טסה את אלבומו החדש. וידוי, מונולוג טיפה נוסטלגי. האם העובדה שהטון, הקצב וההבעה המעט מחוספסת נשמעים קצת שלמה ארציים אומרת שטסה כבר מתחיל להתייצב על מיינסטרימית מסוגננת? התשובה תגיע בהמשך. טסה משכיב
היא מהרוקריות היותר אמינות שצמחו כאן, בנתה את עצמה מדיסק לדיסק היום היא מנתבת עצמה יותר ויותר לנתיב מיינסטרים מלודי, מנגינות ידידותיות בעיבודים עכשוויים . היתרון של ברגר שהיא פרפורמרית בכל סוג: פופ, רוק, פאנקי ודאנס. בסוף הערב, מספרת ברגר
סיוון שביט – שירה, אמיר צורף – גיטרות והפקה מוסקלית, דידי ארז – גיטרות, עידו גבריאל – קלידים, ירון שראל – בס, איס טננבאום – תופים. סיוון שביט היא עוף די מוזר בפופ המקומי. היא מהבודדות שחשוב לה להעביר סיפור-התרחשות
תפרו לשירי מיימון שמלה חבל-על-הזמן. בטוח שלא היא תכננה את המחשוף. לפי דבריה ב"ערב טוב" אחרי השיר השני, אפשר אולי להבין את פשרו (של המחשוף). שירי מספרת על הלחשושים מאחורי גבה באשר לגובהה האמיתי. והנה, היא מאשרת, לשמחת המלחששים: אני רק
עד שהגענו לנווה שלום, יצאה לנו הנשמה. איזה פקקים. בדרך חשבתי: למה? למה אנחנו עדר כזה. למה אנחנו לא אירופה. אני זוכר את הערב הזה בקיץ 1979, כשעמדתי בתור ישר ומסודר של 150 איש בכניסה לאולם ארלס קורט בלונדון לפני
