הופעות

רמי פורטיס – שירה וגיטרה, ברי סחרוף – שירה וגיטרה, גיל סמטנה – בס, יובל שפריר – כלי הקשה, תמיר ברזילאי – תופים, אורן לוטנברג – גיטרה אני מוכן להתערב, שמעריץ אחד מהערב החדש של אביב גפן לא הגיע לפורטיסחרוף, 11

אני לא זוכר שאסתר עופרים הנצחית הסכימה אי-פעם לחלוק במה עם זמרת אחרת בדואט. וזה קרה הפעם, בפסטיבל ימי זמר בחולון. האורחת שלה – מירי מסיקה. הן שרו ביחד "תן לי יד". על הבמה ליוו אותן יוני רכטר ותזמורת שכללה

שלמה בר – שירה, כלי הקשה, אילן בן-עמי – גיטרות, מנשה ששון – סנטור, ניר סרוסי – כינור, הדר מעוז – גיטרה באס, יעל אופנבאך – כלי הקשה. האיש במרכז הבמה עדיין חם, חם מאוד. זועק את שיריו, מגלגל עיניים,

את הפנים של שילה פרבר לא ראיתי בקווי מתאר מדויקים. לפעמים נראתה נערה צעירה, ופתאום התחלפה לאישה. זה לא מפני שיש לי בעיה עם הראיה. פרבר דאגה לתאורה קלושה. טיפה לטשטש את הפנים. להסתיר טפח. זה התאים לקונטקסט שלה. בטוח

נתחיל מהסוף: אביב גפן שר  לקראת סיום: "עם הזמן הכול חולף, גם יופייה, כמו ריח בושם זול מתנדף. זיכרונות מתקלפים כמו מעץ" תרגום שלו מצרפתית. שיר כאב פאטאלי. להגיד שהכול חולף בחיים – זה נדוש. אבל איך שליאו פרה הצרפתי שר

בחלל המועדון נשמעה צעקה "טרדישן", ובמרכז הבמה התייצבה נגנית כינור בפישוק רגליים, מכנסיים הדוקים, גופיה לבנה, רצועת בטן חשופה, ופתחה בסולו כינור וירטואוזי. לפוזה האדירה של סופי סלומון יתברר יש הצהרת כוונות להמשך הערב. כאן תהיה חגיגה, שלא שמעתם בשום

בשלב מסוים של הערב מנסה ברוזה להיטמע בין אנשי הקצב, מתיישב איתם על הרצפה כדי לתופף בהנאה גלויה. זה רגע סוחף של אינטרקציה בין הזמר למיומנה. אבל זה כמעט רגע בודד. בכול שאר חלקי הערב, מחפשים ברוזה ומיומנה סיבות, תירוצים

אז למה בדיוק ציפינו מהבאנימן? שישחזרו את ימי תור הזהב של הגל החדש הליברפולי מסוף השבעים, תחילת השמונים? להקה גריאטרית שעסוקה בלהתרפק? שיעשו קאמבאק בגדול? שיגלו את עצמם מחדש? לא זה ולא זה ולא זה. קיבלנו בדיוק את הלהקה הזו

דיוויד ברוזה וה"ברוזה פייב":  Jay Beckenstein, מיסד להקת Spyro Gyra האגדית לפני  למעלה מ- 25 שנה ומי שנודע כאתלט המדלג בין סגנונות מוזיקליים.   Julio Fernandez, יליד קובה, שהיה אף הוא חבר בלהקת Spyro Gyra, ובלהקה ההיסטרית Buena Vista Social Club –

ג’ון קייל – ויולה, גיטרות, קלידים, דסטין בוייר – גיטרות, ג’וזף קארנס – בס, מייקל מור – תופים. קייל בא לעבודה. זה אומר: לעשות את הג’וב הכי טוב והכי רציני.  שום  "הלו תל אביב איך אתם מרגישים הלילה". פעם שנייה

דאוס פתחה בקטע מהאלבום האחרון Pocket Revolution . בקור שלישי בארץ (האחרון היה ב-1999), ומתברר שיש קהל שזוכר לה חסד, למרות שהחומרים רחוקים מלהיות להיטים של מצעדי פזמונים.  קשה מאוד לזהות את דאוס עם בלגיה דווקא. טום ברמן וחבריו עושים רוק

אודי שמחון – גיטרות, ניר גבע – גיטרות, בנצי גפני – גיטרה בס, שחר חזיזה – תופים, רון קליין –קלידים, . עיצוב במה ותאורה: אמיר (מיקי וילנסקי), ליאור מולכו. טכנאי סאונד: ערן בן-צור, ערן פדרליק. שירים: שבתי, שיר מקומי, רוחות

כוכב נולד צריך להתבגר מהר, לפרוע שטרות, להוכיח שעולמו האומנותי אינו בנוי רק על קאבר ורשנס ומעריצות צרחניות שבעוד חצי שנה ייעלמו בדרך לכוכב הנולד הבא. מויאל לפחות הוא מן היחידים מיוצאי התוכנית שהצליח להגיע לאלבום בכורה מקורי שלם שאת חלקו הגדול

אם גיטרה – מתי כספי בחר לנגן באקוסטית ולא בפסנתר, בערב משירי סאשה ארגוב. ליד הפסנתר ישבה  גבי ארגוב, כלתו של סשה, והשילוב הזה התברר כמדויק ונפלא.  סשה היה אוהב. כספי הוציא ב-1982 את האלבום "מתי כספי שר סשה ארגוב"

שנה שנייה במתחם מרכז סוזן דלל, והפסטיבל הזה עולה על מסלול של חיבורים ייחודים, מיוחדים ואטרקטיביים. הוא נפתח בהופעות קצרות של שבעה יוצרים-זמרים לרגל 7 שנות פסטיבל.  באופן טבעי, חיפשתי את האינטרקציה של הזמר עם הפסנתר. עברי לידר, למשל, הוא אמן

אורן ברזילי – גיטרה ושירה, שי להב – שירה, גלעד פסטרנק – גיטרות, אורן זיו –בס, ערן תלמור – קלידים, יובי חייבי – תופים.   לך תתווכח עם קהל שמגיע כדי לשיר-לקפוץ-לחגוג את השירים.    קאמבקים הולכים אצלנו אחלה., מגיע דור

קוואמי – ראפ, עידו בלאושטיין – תופים, אדם שפלן – גיטרה ושירה איליה שנברגר – באס, די.ג’יי אלארם – דגימות, סקרצ’ים והפתעות. "זאפה" ת"א     כשכבר נגמרה לקוואמי רשימת האורחים, הוא שלף את ההפתעה. אחרי כול הקפיצות ההיפ הופיות, הצעקות

על הבמה פיזזו, שרו, התחככו שתי חטובות ויפות.  זה היה יכול בקלות להפוך למופע חשפנות, אלא שליוצרי הפרוייקט "נובל ווג" הצרפתים יש  יומרה ליותר מזה.   מדובר באחד מהפרוייקטים הצרפתיים המצליחים בכל מה שקשור ליצירת מעין סגנון קרוס-אובר מגרסאות כיסוי לשירים מסוף

את זהותה הישראלית אפשר לגלות רק כשהיא מדברת בין השירים. מכול בחינה אחרת, היא ממש לא ישראלית. היא נראית קטנה ושברירית, ונשמעת אפילו קצת ביישנית. הטונים בשירים הראשונים רכים ומעודנים מאוד, דורשים מאמץ בהקשבה, כי הלהקה לפעמים מכסה אותה. זה ישתפר

"שליחי הבלוז" מצדיעים ל"פינק פלוייד",  דני שושן – שירה, צ’לי סיגלסקי – גיטרות, גולן זוסקוביץ’ – גיטרה בס, ניב חובב – קלידים ושירה, שאול אליהו – תופים. אורח: אילן וירצברג. קמלוט הרצליה.     עשרים וחמש שנה אחרי שראיתי את הפינק פלוייד

שנת 2005 ואנחנו חוזרים לאלף תשע מאות שבעים ומשהו. הנוסטלגיה מתממשת בערב של חבר למען חבר: קלפטר למען שמיר, שמיר למען קלפטר, קלפטר למען אולארצ’יק, ולהיפך.   תעירו אותם באמצע הלילה. הם ינגנו את השירים האלה מתוך שינה. כול קומבינה מכוורת של

מקבלים ממנו מוסיקה צוענית עם שלישיית גיטריסטים שמשחקים אותה פלמנקו אנדלוסי אקוסטי. למעשה  יש הכול בחגיגה.   תורכית, יוונית, נפוליטנית. מקבלים את זה בראפ, במזרחית חפלאית, באווירת חתונות עם זיקוקים – גם זה יש לשלומי שבת.   שבת עובד על ג’סטות. בתוך עמו את חי.

גלעד שגב – "עכשיו טוב" ניר גבע – גיטרה חשמלית, עדי הר-צבי – בס, אביב כהן – תופים, הפקה מוסיקלית – גלעד שמואלי. מועדון בארבי ת"א. "עם היד באוויר ציירתי את החול", שר הבחור על הבמה. "אני לבד בחוף מחשיך…

אהוד בנאי – "הזמן נוסע", נועם הלוי – כלי הקשה, סמפלר, גיל סמטנה – בס, הפקה מוסיקלית, דודי לוי – גיטרות, ניצן-חן רואל – כינור, ערן פורת תופים. "אומרים שהזמן עומד ואנחנו נוסעים בתוכו". כיפה שחורה אחוזה בסיכת ראש. גו

משהו לא הסתדר לה עם המחשוף. גם אני חשבתי שמי שעיצב לה את השמלה, לא ממש התחשב בנתוניה. מילא, החשיפה הגדולה הייתה בביצועים. מירי מסיקה מביאה את האלבום הראשון לבמה. יש לה מעריצים שלא רק שרים את המילים. הם יודעים

מאור כהן שר סינטרה, נגנים: שמעון אבן צור – תופים, עופר גנור – גיטרה, אייל גנור – בס, אורי גינדל – פסנתר, מועדון קמלוט הרצליה. גיל הקהל מסביב – ארבעים, חמישים פלוס. כשמאור כהן פוצח בשיר הראשון, הכול מתבהר. האיש

כש"שוטי הנבואה" מגיעים למועדון, מעיפים את הכיסאות והשולחנות ופותחים מקום לרחבת ריקודים. אצל השוטים אין מופעי ישיבה. בעמידה יש סיכוי שכולם ירקדו רגאיי, סקה והיפהופ. "תשאירי לי פרח", פוצחים השוטים בקצב רגאיי עסיסי, "רוטס" ג’אמייקני בעברית. "אם תלכי מפה מחר

עמדתי בתוך האנגר ענק בין איזה 4,000 איש, וראיתי את לידר מתרוצץ על אחד מארבעת מסכי הענק, שהקרינו לסירוגין סרטי וידאו ארט ואנימציה וגם את עברי עצמו, הנגנים והקהל.  מופע איצטדיונים לכול דבר. עברי לידר בנה את ערב הבכורה לאלבומו הרביעי כפרוייקט חיים.

לא הייתי מזהה אותה ברחוב. תספורת בלונד חדשה ומיוחדת. שמלה שחורה מעוצבת מיוחד. גם מוסיקלית, משהו התחדש איתה. שירים חדשים שנוגעים ומגיעים. היא פותחת בקלידים סולו ("יאנקו"), עוברת לאקוסטית ומסיימת בכינור סולו במקצב אירי. "מגדלור" נשמע דאנס בדיסק. תקראו את