הופעות

הייתי ממליץ ללהקה הזו להסתפק בשם Selfish Gene. כול קשר בינם למוסיקה ישראלית אפילו אינו מקרי. הוא אינו קיים, למרות מה שרשום בתעודות הזהות שלהם.. קוטנר כתב ש"הגן האנוכי" הציעו משהו שונה במוסיקה הישראלית. איזה מוסיקה ישראלית? מבלי להיכנס לדיון

אורי קפלן – סקסופון טנור, אייל תלמודי- סקסופון, תמיר מוסקט – תופים ותכנותים, תומר יוסף – שירה ופרקשנס, אורי כינרות – גיטרה, סקסופון, בנו הנדלר -בס נו דאל מומנט. שמחה גדולה. צוענית, בלקנית. חסידית. אפרו. ה"נו סמוקינג אורקסטרא" של קוסטוריצה

מוניקה סקס – "חיות מחמד", יהלי סובול – שירה, גיטרות, פיטר רוט – בס, שחר אבן-צור – תופים ושירה, מועדון "בארבי ת"א. בבארבי שעה לפני חצות, המקום היחיד שממנו אתה יכול לראות את מוניקה סקס, זה מאזור הדלת בה נכנסת,

בהשתתפות: שגיא צורף (שירה+בס), אלעד כהן (תופים), יהלי סובול (שירה+גיטרה), מלאני פרס (שירה), אורן ברזילי (שירה+גיטרה), אסף אמדורסקי (שירה+קלידים). אורחת: סיון שביט. "הזמן כבר מזמן לא עומד לצידך", כתבו שני אנשים, שגיל 30 הביא אותם לחשיבה מחודשת על החיים בעיר.

עלתה לי מחשבה מצחיקה כזו, שהמשיח בערב של עופר ואיריס פורטוגלי הוא לא אחר מאשר דני ליטני. בואו נגיד שבמצבו הכללי (בהתבסס על תיאוריו הרפואיים) הוא לא בדיוק מצטייר בדמותו של משיח, אבל מי אמר שהמשיח חייב להיות איש בריא.

באלדי אולייר "פנטזיה לגיטרה וכלי קשת". משתתפים: שרה מלצר – ויולה, אלכסנדרה שוויפר – כינור, אלונה קוטליאר – )כינור, דן וויינשטיין – צ'לו, אדם אולייר – גיטרה, ברק אולייר – גיטרה בס אותה בלורית שיער, אותו שפם, מכנסיים וחולצה שחורים.

מאחורי הקלעים הצטופפה שורה של אמנים אורחים, כל אחד המתין לתורו. אבל כשקובי אוז הזמין את פיני חדד לשיר את "אכלו לי שתו לי", התברר כי הבחור דפק נפקדות. לא נורא. קובי אוז יכול להסתדר בלי דואט עם פיני חדד.

"השנה 2006, בקרוב אהיה בן 30", כך פותח טסה את אלבומו החדש. וידוי, מונולוג טיפה נוסטלגי. האם העובדה שהטון, הקצב וההבעה המעט מחוספסת נשמעים קצת שלמה ארציים אומרת שטסה כבר מתחיל להתייצב על מיינסטרימית מסוגננת? התשובה תגיע בהמשך. טסה משכיב

היא מהרוקריות היותר אמינות שצמחו כאן, בנתה את עצמה מדיסק לדיסק היום היא מנתבת עצמה יותר ויותר לנתיב מיינסטרים מלודי, מנגינות ידידותיות בעיבודים עכשוויים . היתרון של ברגר שהיא פרפורמרית בכל סוג: פופ, רוק, פאנקי ודאנס.  בסוף הערב, מספרת ברגר

סיוון שביט – שירה, אמיר צורף – גיטרות והפקה מוסקלית, דידי ארז – גיטרות, עידו גבריאל – קלידים, ירון שראל – בס, איס טננבאום – תופים. סיוון שביט היא עוף די מוזר בפופ המקומי. היא מהבודדות שחשוב לה להעביר סיפור-התרחשות

תפרו לשירי מיימון שמלה חבל-על-הזמן. בטוח שלא היא תכננה את המחשוף. לפי דבריה ב"ערב טוב" אחרי השיר השני, אפשר אולי להבין את פשרו (של המחשוף). שירי מספרת על הלחשושים מאחורי גבה באשר לגובהה האמיתי. והנה, היא מאשרת, לשמחת המלחששים: אני רק

אנסמבל שם טוב לוי בהופעה, שם טוב לוי – חלילים, קלידים, גדי בן אלישע – גיטרות ושירה, צור בן זאב – בס, צ'רלי סבח/ גרשון ויסרפורר – עוד ושירה, נועם חן – כלי הקשה. אורח: אמיר שהסאר – חלילים. בית

עד שהגענו לנווה שלום, יצאה לנו הנשמה. איזה פקקים. בדרך חשבתי: למה? למה אנחנו עדר כזה. למה אנחנו לא אירופה. אני זוכר את הערב הזה בקיץ 1979, כשעמדתי בתור ישר ומסודר של 150 איש בכניסה לאולם ארלס קורט בלונדון לפני

מה הולך פה? צבטתי את עצמי כדי להבין שאינני בתוך חלום רע. האיש המייצג את הז'אנר האמריקני Gangsta Rap, (גנגסטה ראפ) ממלא את הדשא באיצטדיון עם תפריט שירים שכולל בעיקר סמים, סקס ואלימות, כאשר ילדים בני 10-14 מדקלמים את הלכלוכים

יש רגע שסאבלימנל ביוזמתו מפסיק את החגיגה. מירי בן ארי, הכנרית זוכת הגראמי נמצאת איתו על הבמה, והוא מבקש מהקהל: עכשיו – חדל בלגן. תקשיבו. הקטע שסאבלימינל ומירי בן ארי עושים הוא גרסה ל"אדון עולם" של עוזי חיטמן על נושא

אייל ווייס – גיטרות, גיא ברתור – בס, רן לבנון – תופים, אורי ויינשטוק – קלידים. הפקה מוסיקלית: אורי זך. איה כורם הגיעה למופע הבכורה עם רף ציפיות די גבוה. התקשורת מייצרת עכשיו תמרות אש ועשן מכול בוגרת מוכשרת של

זר (אנכי) לא יבין זאת. חצות בין חמישי לשישי בתמונע. אנשים שנראים למראית עין רציניים מסתובבים בין השולחנות ומחליפים דאחקות עם אחיהם לחבורת הטיש. מי זה לעזאזל, הטיש הזה, תמהתי. לא שמעתי אף שיר שלו. אני לא יודע איך הוא

רגע לפני סוף הערב התפרץ איש המכונות האלקטרוניות פריטש לבמה בתנועות משונות, כאילו בהצתה מאוחרת כדי להלהיב ולהתלהב. חצי שעה לפני שר מרלון, האיש שלידו על החיים בעיר הגדולה. הם אינם קלים, לעיתים הם הופכים למאבק. צריכים לקחת מנוחה, להיזהר

מתיישב על הבמה גדול חלילני המוסיקה ההודית הקלאסית, הריפראסד צ'אורסיה ומנגן בבנסורי את הראגה הקלסית בצליל יפה כמו מגיע מעולם אחר. לפי המיתולוגיה ההודית, חליל הבנסורי שימש את קרישנה ולכן נפוץ יותר ככלי עממי. צ'אורסיה לעומת זאת הצליח למקם את

עולה בג'ינס, רזה, נרגשת מאוד, בלונד, עיניים קטנות של חיוך זהיר, יופייה הלא צעקני. לא קול ענק, לא משהו שמוציא ממך "הו הא", אבל טונים והבעה שנוגעים. מוסיקלית מאוד, ויש לה שירים. לפי דף הליין אפ שחולק, היא לא הייתה

להקת "אסטה" בהופעה. ירונה הראל: מילים ושירה, סגאת, קסטניאטס, שלמה דשת: תופים,שירה, מלודיקה, שופר, כלי הקשה: דרבוקה, ריק, תופי מסגרת, אמיר גבירצמן: חמת חלילים, סקסופונים, זורנה, דודוק, חלילים: אירי, יפני, טורקי, פרואני, סיני, אורי בינשטוק: גיטרות: חשמלית, רבעים, סאז טורקי,

מי שראה אותה בפעמים הקודמות, יודע בדיוק למה הגברת המזמרת מאיי קאפו ורדה מסוגלת. זה הסיפור שלה. לא פחות, לא יותר. כשהיא מתיישבת באמצע המופע להצית סיגריה (לוקחת לעצמה הפסקה) – גם זה חלק מריטואל קבוע. ובדיוק בשביל זה כדאי

אלון אולארצ'יק – גיטרות, קלידים, עם ברק חנוך – גיטרה, אבי יפרח – בס, אשר פדי תופים (הופעה בצווצא, אוקטובר 2004) זהו אולארצ'יק הכי רומנטי ששמעתי עד היום. הבחור נמצא בתקופה של בלדות אהבה נורא אינטימיות. טון מינורי, אוריינטציה ג'אזית

במרכז הבמה התייצבה נגנית כינור בפישוק רגליים, חצאית שחורה הדוקה עם חגורת נחושת מעוטרת, ופרצה בסולו כינור קצבי מסחרר. לפוזה האדירה של סופי סלומון יש הצהרת כוונות כבר מהרגע בו היא מתייצבת לבמה: כאן תהיה חגיגה, שלא שמעתם בשום חתונה

נגנים: רון בונקר – גיטרות, אריאל שרבקובסקי – בס, אביב כהן – תופים, איתי בן-מרגי – קלידים. אורח: חמי רודנר. דקיקת גזרה, מכנסיים שחורים, זמרת השנה של 1997 מחדשת ימיה על הבמה. יש סיבה לקאמבק – "מסתובבים", אלבום חדש. היא

מרגע שג'ורג' מוסטאקי בן ה – 72 עלה לשיר "את חירותי", הרגשת שהאיש עדיין נודד בעולם (לפי מה שקראתי האיש לא נמצא חודש אחד בפריז) כדי ליהנות ולהוציא את הקהל עם חיוך גדול על הפנים. מי שלא היה בצוותא, לא

רפאל, איש צעיר, בעלי פני מלאך מהפנטים וחודרים שר בקול מרוגש כאילו הוא חי את שיריו בווליומים גבוהים. גם מי שלא מבין צרפתית, נשאר סוף הערב בהרגשה של עוד. מזמן לא שמעתי זמר צרפתי שנשמע כול כך צרפתי. הטונים האלה כשהם מגיעים

אפשר להיהפך בקלות לגרופי שלה. אחרי שעה וחצי של הופעה זה בטח קרה למישהו בקהל. אפשר לדבר שעה ארוכה על כמות כישרון שיש ליוצרת-זמרת הזו. לפי ערב הבכורה המתוקשר, כולם כבר לצידה, ולא להאמין, אין לה עדיין אלבום בכורה. (הבקורת

גידי גוב מתייצב לבמה עם שני מתופפים (אלון הילל, רוני עברי) ועם גיטריסט לכול סגנון כאלכס פולק, מתגבר עצמו במפתיע בזמרת-יוצרת רונה קינן שנמצאת לצידו חמושה בגיטרות כול הערב. יותר מאשר לשאול מה הוא מצא בה, שאלתי מה עושה קינן

מה השתנה הפוליקר הזה מהפוליקר של לפני שלוש או ארבע שנים? אפשר להירגע: פוליקר לא השתנה. זה אותו הפוליקר, ואולי קצת יותר. איש גבוה ומזוקן, עם כמות אדירה של נשמה היוצאת מצניעות, מאינטגריטי, ועם הרבה מאוד שירים מצוינים בעיקר שירים