ביקורת הופעות

סיטואציה מורכבת: רמי קלינשטיין מנגן אימפרומפטי של שוברט לפסנתר, עובר ל"פיאנו מן" של בילי ג'ואל, מזמין את אפרת גוש ל"לראות את האור", חובר ל"אהובת הספן", "עטוף ברחמים" להיטיה של ריטה ומגיע עד "צעיר לנצח" ו"אש" ברגעי הסיום מקימי הקהל. בקלישאת

גלעד שגב תכנן לסיים את הערב עם "אור עליון", שיר תפילה, אבל באווירת המועדון דחוס-הסלבס, גם שגב הבין, שבמופע פופ מיינסטרים חגיגי, אתה לא יכול להרשות לעצמך רגע של רוח השכינה. מה עושים? עושים "נועדנו" פעם שנייה. הרי התכנסנו כדי

כיוון שאני בטוח שההפתעה הזו לא תחזור בהופעה הבאה של עברי לידר – אחשוף אותה קבל עם ומעריצי לידר, שלא הגיעו להופעה: קבלו את שרית חדד! לא סתם שרית חדד, אלא דואט ל"בחום של תל אביב". ידעתם שלידר כתב את המילים של

מה זה היה? מסיבת עיתונאים של מעריצים? אירוע צהבהב שסיומו מופע? קד"מ מלווה בשאלות-תשובות משעממות. מפגן מחווה של שירי מימון לכל מי שהביאה הלום? לא למחוק שומדבר. מה היה לנו? עבודה מפרכת של יחסי ציבור. למעשה הפקת יח"צ – מהפריזורה

שירה בציבור? אצל שילה פרבר? לא מאמינים? אפילו הזמינה את הציבור לשיר "תכול המטפחת", "בכל זאת יש בה משהו", "לימון וצלחת" מתוך "שוק המציאות"? שילה פרבר מחייכת, מתקשרת, אולי מתרפקת. אחרי הכל, אלתרמן חייך הרבה בשירים. אבל זה אינו רק

הערב התחיל בסולו פסנתר דרמטי בחשכה (רועי זוארץ). שום סימן דרך שמאותת מוש בן ארי. ואז בסיום (הסולו פסנתר), נתגלתה דמותו מאחור. קדמת הבמה נותרה ריקה. גיטרה הצטרפה לפסנתר כדי לבנות מחדש את "איך בסוף כל יום" ו"אנשום". נגן קונטרבס (אדם

הג'יזס אנד מרי צ'יין, ישו ושרשרת מרי, חוזרים מהמחתרת של גלזגו לדרום תל-אביב. כמו הוולווט אנדרגראונד, Jesus and Mary Chain, הייתה להקה בריטית לא "לא קיימת" במצעדי הסינגלים, אבל השפעתם האומנותית הדהדה חזק על מוסיקת האלטרנטיב (מ"מיי בלאדי ולנטיין" עד

יכול להיות שאחינועם ניני לא הופיעה בראשון אפילו פעם אחת משך עשרים שנות הקריירה שלה? בסוגיה החשובה הזו דנו שני גברים ראשלצים בסיום ההופעה. מה הבעיה? גאוותכם נפגעה? הרי ניני עצמה הודתה באשמה. אחינועם ניני הגדולה לא הופיעה מעודה בעירכם

זה שישב לידי המהם-זמזם-זייף את "אהבה בת עשרים" ששרה קורין אלאל. לא חבל להרוס? נכון שהתכנסנו לשמוע שירים יפים ששר יוסי בנאי, אבל, אדוני,  זה לא ערב של שירים ששרים עם שירונים, בא לי להגיד לו, ואם הייתי פחות מנומס הייתי

ככלות הקול והתמונה, שיר אחרון בערב, אליו מצטרפים אורחים מיוחדים שנקראים "תיסלם", רשמתי מינוסים לשלושה שירים שהופיעו אצלי ברשימת ההדרן: "נועה של הים", "כוכבים" ו"עוד פגישה". אנחנו שישי בלילה, אמפי שוני. באחת עשרה חייבים לסגור את האורות, כי המועצה המקומית

כמה שילמתם על הרד הוט צ'ילי פפרס בפארק? כמה פריקים קנו כרטיסי VIP  ב-1200 שקלים? כמה ל"טבעת הזהב" ב-750? בכלל, מעניין מי הם המעריצים של צ'ילי פפרס בישראל ? ממתי הם נעולים עליה? האם התחילו להאזין ללהקה לפני Under the

הנערה היפה שרקדה לידי –  ידעה בדיוק מתי הם מורידים חולצות. "יאללה, תתפשטו", היא צעקה בשיר "עירומים". כן, אחרי כל השנים האלו (כמה? – 17) יש למוניקה סקס קהל מוצף הורמונים, חלקו לא היה בתכנון ב-1993. כולם מכירים את השירים.

משיקים את אסי ישראלוף החדש. ספינתו יצאה לדרך. מסע עם פסנתר. הרבה התרגשות. הרבה חברים. הרבה פרגון. מחוץ למועדון רדפו הצלמים אחרי מישהו. מה אסי כזה סלב? שאלתי את עצמי. על מה המהומה? אולי מזנבים אחרי חבריו ל"מה קשור", שהגיעו לחגוג

באחת עשרה הם גמרו, כלומר – בשיא. כל ההופעות באמפי צריכות להסתיים בשעה הזאת, אחרת תושבי בנימינה, שגרים באזור, יצלצלו למשטרה, בטח במופע כמו שבק ס', קולקטיב היפ הופ עברי היפראקטיבי, שמגביר דציבלים ככל שההופעה מתקדמת. דווקא יכול היה להיות

"איזבו" אינם מתכוונים לעזוב בשלב זה את הארץ – קראתי באיזשהו מקום הצהרה שלהם לאחר האירוויזיון. הרמתי גבה (מה יש להם לחפש פה?!) . אחרי ההופעה בבארבי, אני יכול לבשר – "איזבו" כבר איננה בארץ, כלומר היא כאן אבל המוסיקה

הוא שחרר עניבה, הוריד מעיל. פה זה לא אירופה, חייך. גם מזגני טורבו לא יכולים לחום יולי-אוגוסט ישראלי. נכון שברקע מאחוריו נשקף הכחול של הים התיכון, אבל הבריזה שעל פני המים לא הגיעה. האיש שלשמו הפעלנו ג'י. פי.אס. ("מרכז פרס