ג׳אז ובלוז
לאה שבת שרה ג'אז
לאה שבת תתקן את הכותרת למעלה. ג'אז? קודם כל – בוסה נובה. בבוסה אני חזקה יותר, היא תגיד. צודקת. כמובן – גם ג'אז. הסבה? ממש לא. לאה נשארה לאה, אבל היא מעירה אצלה אפיק מוסיקלי שהיה חבוי ונסתר. צור בן
13/05/2022
לאה שבת תתקן את הכותרת למעלה. ג'אז? קודם כל – בוסה נובה. בבוסה אני חזקה יותר, היא תגיד. צודקת. כמובן – גם ג'אז. הסבה? ממש לא. לאה נשארה לאה, אבל היא מעירה אצלה אפיק מוסיקלי שהיה חבוי ונסתר. צור בן
אין בעיה להתאהב מחדש לשעה קלה או קשה בבלוז המסורתי. זהו אוסף נפלא של בלוז מאת אגדות ותגליות מהדלתא של מיסיסיפי ומחוצה לה. הרשימה למטה. כולם תוהים מאיפה הגיע הבלוז? תקשיבו ל – The Blues Never Die עם אוטיס ספאן,
מישל קמילו, הפסנתרן המבריק מהרפובליקה הדומיניקנית, מפעיל את הטכניקה הנוצצת שלו, האישיות השופעת כדי למזג השפעות ג'אז, לטיניות וקלאסיות לנגינה ייחודית. הוא הקליט סולו, בצמדים ובהרכבים, כמו גם עם להקות גדולות ותזמורות סימפוניות, אבל הוא ידוע בעיקר בזכות עבודתו עם
ב-1968, אחרי חמש שנים עם מיילס דייוויס, הקים הרבי הנקוק חמישייה משלו. כדי להגיע לקהל רחב יותר, הוא מתחבר לחשמל ולאלקטרוניקה. הימים ימי מהפך. באותם ימים ויין שורטר יסד את ההרכב "תחזית מזג האוויר" עם ג'ו זאווינול. המעבר שעשה הנקוק
ליריות, זרימה קולחת, עידון שמימי. יצירתיות. The Long Run, השביעי שלו, הוא התגלמות של חיבורים של מסורת ועכשווי, אלתור יצירתי, השראה שיונקת מהמוסיקה הברזילאית וחיבור עם הקוורטט והגיטריסט האורח, ניצן בר. מתן קליין, מנגני חליל הג'אז הטובים ששמעתי מעודי במונחים
לא יכול להיות שם מתאים יותר מאשר The Shape of Jazz to come לאלבום שסימל קו פרשת מים בג'אז. האלבום המהפכני משנת 1959,סימן כיוון חדש לגמרי בג'אז, לפיו מוזיקאים ביקשו להשתחרר ממבנים קונבנציונליים כמו רצפי אקורדים וצורות הלחנה. בסולואים המאולתרים
הדיסק כולל סוגים של מפגשים בין מוסיקה קלאסית לג'אז: עיבוד של יצירות או אילתור עליהן, ומוסיקה מקורית בהשראתן. כשז'אק לוסייה מאלתר על הפרלוד מס. 1 לבאך זה עדיין נשמע טרי ויפה, אבל באותו סגנון כמעט – המפגש בין הפסנתרן קלוד
Hope – סולו הפסנתר החדש של יניב טובנהאוז הוקלט עם פרוץ המגיפה העולמית, בפברואר 2020. בקומוניקט מבהיר יניב כי הצלילים נוגנו על רקע החדשות על התפשטות הנגיף, עם חרדה ופחד מהלא נודע, אבל גם אינסטינקט הישרדותי מלא בתקווה. הצלילים שאני
יותר מ-90 משתתפים, 25 מוזיקאים מחו”ל והרכבים בין-לאומיים יביאו את מוסיקת הג’אז מניו אורלינס למוזיאון תל-אביב ביוני. זהו פסטיבל שאינו מתהדר בכוכבי על, אבל ייחודו דווקא במוסיקאים ששמם אינו הולך לפניהם, בהפנינג שכולם יחד יוצרים במהלך הפסטיבל. רביעיית החצוצרן הצרפתי
רוסאריו ג'וליאני האיטלקי הוא סקסופוניסט בעל נגינה עשירה ומגע של תחושה ועומק. מבחינת טרדישנל ג'אז, ג'וליאני הוא אלטואיסט מודרני מובהק ומקורי, ובעל פרשנות משלו לנכסי העבר. נגן אלט וסופרן איטלקי המציג באלבומיו תמהילי בופ/פוסט בופ/הארד בופ מגוונים. באלבום הזה הוא
הכותרת הנ"ל היתה צריכה להיות: "שישיית רוטונדי אלכסנדר מנגנת ריי צ'ארלס", בטרמינל 4 ת"א. החצוצרן ג'ים רוטונדי היה חבר בתזמורת של ריי צ'ארלס. רוטונדי אמור היה להצטרף ל – אריק אלכסנדר – סקסופון טנור, קטיה טובול – פסנתר, יונתן לוי
ל-Naked Truth של החצוצרן אבישי כהן יש איכות שמשייכת אותו לטריטוריה המאוד ייחודית אקספרימנטלית של חברת ECM. זה לא ג'אז קונבנציונאלי, אלא מוזיקה של השראה, שעוצבה במהלך סשן הקלטות יוצא דופן בדרום צרפת. השבוע קראתי כמה ביקורות מאוד מחמיאות שהתפרסמו
מי שמכיר את הסגנון הדחוס והקשה שהפסנתרן מקוי טיינר טיפח מאז שנות ה-70 ואילך, עשוי להיות מופתע ממה שהוא שומע ב-Inception. זו הזדמנות לשמוע טיינר הצעיר נשמע מחוץ לגבולות הרביעייה הקלאסית של ג'ון קולטריין של שנות ה-60 המוקדמות; הוא חושף
חשוב שאירוע הג'אז הזה לא יעבור מתחת לרדאר. בילי הארפר, אגדת הג'אז, סקסופוניסט הטנור האמריקני, עשה 4 סולד אאוט בסוף השבוע (חמישי-שישי) במועדון טרמינאל 4 במתחם התחנה. רק מי שהגיע הבין כי "קהילת הג'אז החברתית" בראשות ברק ויס צחקה לקורונה
את "One For All" ניגנה השישייה בתחילת החצי השני של הערב. זהו הקטע שעל שמו נקרא ההרכב, למעשה הקטע שסטיב דיוויס, נגן הטרומבון של הערב, כתב בשביל חבורת המסנג'רס של ארט בלייקי, המתופף האגדי שהלך לעולמו ב-1990, שפגשתי כאן בהופעה ההיסטורית
כריסטיאן מקברייד הוא ג'זיסט straight-ahead ממדרגה ראשונה, אבל כשהוא נדרש לממש את נוסחת הג'אז פאנק פיוז'ן (*) של ג'ורג' דיוק הגדול המנוח (נפטר 3 שנים אחרי ההופעה הזו) והמתופף רונלד ברונר ג'וניור בפסטיבל ג'אווה ג'אז בשנת 2010, הוא הופך חלק
צפו בקליפ של השחקן ביל מארי כשהוא עושה סיבוב על ‘The Piano Has Been Drinking’ ("הפסנתר שתה") של טום ווייטס. הביצוע של השחקן האגדי לשיר משנת 1976 – נלקח מסרט הקונצרט החדש שלו, New Worlds: The Cradle Of Civilization. בקונצרט,
האלבום הוקלט בספטמבר 1997 בווילג' ואנגארד בניו יורק. השלישיה מורכבת ממקוי טיינר בפסנתר, ג'ורג' מרז בבס ואל פוסטר בתופים. הרפרטואר כולל יצירות מאת ג'ון קולטריין, ושתיים שהרביעייה שלו ביצעה. ההופעה התוכנית ב-23 בספטמבר 1997 הייתה אמורה לחגוג את יום הולדתו
Number Two Express הוא אלבום האולפן השני של בסיסט הג'אז האמריקאי כריסטיאן מקברייד הוקלט ב-1995 עם שורה של נגני צמרת ביניהם קני בארון – פסנתר, גרי ברץ – סקסופון אלט, מינו סינלו – השקה, צ'יק קוריאה – פסנתר, ג'ק דג'ונט
הייתם מאמינים? צ'ט בייקר הוציא בחייו 140 אלבומים! אילו חייו נמשכו היה מגיע למספרי שיא בג'אז. אבל הכל הסתיים ב-1988, כשהוא בן 59. בייקר נפל מחלון מלון בו שהה באמסטרדם אל מותו לאחר שנטל מנת יתר של הירואין. לא בכל
אחרי ששומעים ג'רי מאליגן, מתאהבים בבריטון סקסופון. את התקליט הזה אני שם מדי פעם כדי להתענג נטו. הוא נשמע כאן הרבה יותר טוב מאשר באלבום "Birth Of The Cool" משנת 1949,בו מאליגן ניגן לצד מיילס דיוויס. אני מניח שתוספת של
"אנג'ל סונג" של המוזיקאי והחצוצרן הקנדי קני וילר, שהוקלט בשנת 1996 ויצא בשנת 1997 בלייבל ECM הוא מאלבומי הג'אז שאני חוזר אליהם בדבקות. לי קוניץ באלט סקסופון, ביל פריסל בגיטרה ודייב הולנד בבס משלימים רביעיה שאין שום בעיה לכנותה אגדית.
דמיינו מועדון באוווירה נינוחה. תזמינו יין טוב. ווינטון מרסליס, החצוצרן המהולל, בנו של הפסנתרן, אליס מרסליס, מחדש את מסורת הבופ של ענקים כמיילס דיוויס ופרדי הבארד. מי שנמנה על הקבוצה המכונה "האריות הצעירים" – נגנים ויוצרים שראו את עצמם כממשיכי
"הרהור על החופש" – זה השם שאלון פרבר, היוצר והסקספוניסט בחר לאלבום החדש של ההרכב "חגיגה". בגדול – כל תרבות הג'אז היא מסכת מופלאה שבה היוצרים והנגנים לוקחים לעצמם חופש לעשות מה בראש ומה בלב. "חגיגה" מייצגת את החופש שמכניס
כל תקליטור חדש של צ'ארלס לויד מציע כמה הפתעות קטנות. לוייד הוא סקסופוניסט שתמיד עורר בי ריגוש מיוחד. גם כאן. מבט על רשימת הנגנים באלבום תוסיף ריגוש. ב – The Water Is Wide, לויד מתגאה בהרכב מצוין. ג’ון אברקרומבי בגיטרה,
עבור The Rev and I, פיל וודס העמיד את האלטו סקסופון הייחודי שלו, בעל הגוון המתוק כנגד הטנור המזוהה של ג'וני גריפין . למרות ששניים אלה ניגנו בעבר בלהקה הגדולה של קווינסי ג'ונס 1959-61, גם בתשיעיה של תלוניוס מונק משנת
לסיפור מאחורי הכותרת הביזארית אחראי עידן שוהם. לפני שנה וחצי ארז עידן (24.5) סקסופון, גיטרה ומיקרופון במזוודה ויצא לשוטט בעולם. הבחור, בוגר מגמת הג'אז העירוני א' ת"א, נחת באוסטרליה, קנה בית על גלגלים ויצא לדרכים. נווד המוסיקה פגש בדרך עשרות
אל ג'ארו, זמר בסגנון שהוא משהו בין ג'ון הנדריקס ובובי מקפרין, דאג קודם כול להרכב נגנים מהשורה הראשונה. בגרסה ל"מיי פוליש הרט" הוא מקבל ליווי מדוייק, ללא גרם מיותר של שומן מוסיקלי. ברשימת הנגנים שהגיעו לאולפנו נמצאים קית' אנדרסון בסקסופון,
שת"פ נדיר בין סטן גץ וביל אוונס, שמות נרדפים ל -Cool. האלבום הוקלט ב-1964, אך ראה אור רק ב-1975. אכן מוזר שחברת התקליטים "וורב" גנזה את ההקלטות במשך יותר מעשור לפני שהוציאה אותן. אחת הטענות נבעה מההרגשה שלגץ ולאוונס לא
ניצן בר כתב עליו: "כל חבריי כבר אומרים הכל. כל כך עצוב ופתאומי ולא נתפס בכלל. איש ענק, מורה ופרסונה כל כך אהובה, אזכור לך תמיד את השנתיים, שלמדתי אצלך בתלמה, אין ספור ג׳אמים אגדיים, הופעות גדולות וכל כך הרבה