יותר מ-90 משתתפים, 25 מוזיקאים מחו”ל והרכבים בין-לאומיים יביאו את מוסיקת הג’אז מניו אורלינס למוזיאון תל-אביב ביוני. זהו פסטיבל שאינו מתהדר בכוכבי על, אבל ייחודו דווקא במוסיקאים ששמם אינו הולך לפניהם, בהפנינג שכולם יחד יוצרים במהלך הפסטיבל. רביעיית החצוצרן הצרפתי
רוסאריו ג'וליאני האיטלקי הוא סקסופוניסט בעל נגינה עשירה ומגע של תחושה ועומק. מבחינת טרדישנל ג'אז, ג'וליאני הוא אלטואיסט מודרני מובהק ומקורי, ובעל פרשנות משלו לנכסי העבר. נגן אלט וסופרן איטלקי המציג באלבומיו תמהילי בופ/פוסט בופ/הארד בופ מגוונים. באלבום הזה הוא
הכותרת הנ"ל היתה צריכה להיות: "שישיית רוטונדי אלכסנדר מנגנת ריי צ'ארלס", בטרמינל 4 ת"א. החצוצרן ג'ים רוטונדי היה חבר בתזמורת של ריי צ'ארלס. רוטונדי אמור היה להצטרף ל – אריק אלכסנדר – סקסופון טנור, קטיה טובול – פסנתר, יונתן לוי
ל-Naked Truth של החצוצרן אבישי כהן יש איכות שמשייכת אותו לטריטוריה המאוד ייחודית אקספרימנטלית של חברת ECM. זה לא ג'אז קונבנציונאלי, אלא מוזיקה של השראה, שעוצבה במהלך סשן הקלטות יוצא דופן בדרום צרפת. השבוע קראתי כמה ביקורות מאוד מחמיאות שהתפרסמו
חשוב שאירוע הג'אז הזה לא יעבור מתחת לרדאר. בילי הארפר, אגדת הג'אז, סקסופוניסט הטנור האמריקני, עשה 4 סולד אאוט בסוף השבוע (חמישי-שישי) במועדון טרמינאל 4 במתחם התחנה. רק מי שהגיע הבין כי "קהילת הג'אז החברתית" בראשות ברק ויס צחקה לקורונה
את "One For All" ניגנה השישייה בתחילת החצי השני של הערב. זהו הקטע שעל שמו נקרא ההרכב, למעשה הקטע שסטיב דיוויס, נגן הטרומבון של הערב, כתב בשביל חבורת המסנג'רס של ארט בלייקי, המתופף האגדי שהלך לעולמו ב-1990, שפגשתי כאן בהופעה ההיסטורית
כריסטיאן מקברייד הוא ג'זיסט straight-ahead ממדרגה ראשונה, אבל כשהוא נדרש לממש את נוסחת הג'אז פאנק פיוז'ן (*) של ג'ורג' דיוק הגדול המנוח (נפטר 3 שנים אחרי ההופעה הזו) והמתופף רונלד ברונר ג'וניור בפסטיבל ג'אווה ג'אז בשנת 2010, הוא הופך חלק
צפו בקליפ של השחקן ביל מארי כשהוא עושה סיבוב על ‘The Piano Has Been Drinking’ ("הפסנתר שתה") של טום ווייטס. הביצוע של השחקן האגדי לשיר משנת 1976 – נלקח מסרט הקונצרט החדש שלו, New Worlds: The Cradle Of Civilization. בקונצרט,
Number Two Express הוא אלבום האולפן השני של בסיסט הג'אז האמריקאי כריסטיאן מקברייד הוקלט ב-1995 עם שורה של נגני צמרת ביניהם קני בארון – פסנתר, גרי ברץ – סקסופון אלט, מינו סינלו – השקה, צ'יק קוריאה – פסנתר, ג'ק דג'ונט
הייתם מאמינים? צ'ט בייקר הוציא בחייו 140 אלבומים! אילו חייו נמשכו היה מגיע למספרי שיא בג'אז. אבל הכל הסתיים ב-1988, כשהוא בן 59. בייקר נפל מחלון מלון בו שהה באמסטרדם אל מותו לאחר שנטל מנת יתר של הירואין. לא בכל
"אנג'ל סונג" של המוזיקאי והחצוצרן הקנדי קני וילר, שהוקלט בשנת 1996 ויצא בשנת 1997 בלייבל ECM הוא מאלבומי הג'אז שאני חוזר אליהם בדבקות. לי קוניץ באלט סקסופון, ביל פריסל בגיטרה ודייב הולנד בבס משלימים רביעיה שאין שום בעיה לכנותה אגדית.
דמיינו מועדון באוווירה נינוחה. תזמינו יין טוב. ווינטון מרסליס, החצוצרן המהולל, בנו של הפסנתרן, אליס מרסליס, מחדש את מסורת הבופ של ענקים כמיילס דיוויס ופרדי הבארד. מי שנמנה על הקבוצה המכונה "האריות הצעירים" – נגנים ויוצרים שראו את עצמם כממשיכי
"הרהור על החופש" – זה השם שאלון פרבר, היוצר והסקספוניסט בחר לאלבום החדש של ההרכב "חגיגה". בגדול – כל תרבות הג'אז היא מסכת מופלאה שבה היוצרים והנגנים לוקחים לעצמם חופש לעשות מה בראש ומה בלב. "חגיגה" מייצגת את החופש שמכניס
כל תקליטור חדש של צ'ארלס לויד מציע כמה הפתעות קטנות. לוייד הוא סקסופוניסט שתמיד עורר בי ריגוש מיוחד. גם כאן. מבט על רשימת הנגנים באלבום תוסיף ריגוש. ב – The Water Is Wide, לויד מתגאה בהרכב מצוין. ג’ון אברקרומבי בגיטרה,
עבור The Rev and I, פיל וודס העמיד את האלטו סקסופון הייחודי שלו, בעל הגוון המתוק כנגד הטנור המזוהה של ג'וני גריפין . למרות ששניים אלה ניגנו בעבר בלהקה הגדולה של קווינסי ג'ונס 1959-61, גם בתשיעיה של תלוניוס מונק משנת
לסיפור מאחורי הכותרת הביזארית אחראי עידן שוהם. לפני שנה וחצי ארז עידן (24.5) סקסופון, גיטרה ומיקרופון במזוודה ויצא לשוטט בעולם. הבחור, בוגר מגמת הג'אז העירוני א' ת"א, נחת באוסטרליה, קנה בית על גלגלים ויצא לדרכים. נווד המוסיקה פגש בדרך עשרות
שת"פ נדיר בין סטן גץ וביל אוונס, שמות נרדפים ל -Cool. האלבום הוקלט ב-1964, אך ראה אור רק ב-1975. אכן מוזר שחברת התקליטים "וורב" גנזה את ההקלטות במשך יותר מעשור לפני שהוציאה אותן. אחת הטענות נבעה מההרגשה שלגץ ולאוונס לא
ניצן בר כתב עליו: "כל חבריי כבר אומרים הכל. כל כך עצוב ופתאומי ולא נתפס בכלל. איש ענק, מורה ופרסונה כל כך אהובה, אזכור לך תמיד את השנתיים, שלמדתי אצלך בתלמה, אין ספור ג׳אמים אגדיים, הופעות גדולות וכל כך הרבה
ליבו הספרדי של צ'יק קוריאה. 1976 הייתה שנה מצוינת עבור קוריאה. לא רק שהוא הוציא עם להקת "Return to Forever" את "הלוחם הרומנטי", הוא עדיין מצא זמן לכתוב, לעבד, לבצע ולשחרר את האלבום "My Spanish Spanish", tj, מיצירותיו הגדולות אי
The Essence Part One של פסנתרן הג'אז האמריקני אחמד ג'מאל (יליד 1930), מציג הופעות שהוקלטו בפריס בשנת 1994 ובעיר ניו יורק בשנת 1995. האוסף הוא עדות ליכולתו של אחמד ג'מאל כפסנתרן ג'אז ייחודי, גם מול ענקי פסנתר כמקוי טיינר /
ג'אז ווקאלי, בהבדל מכל סוגי הג'אז הוא מוסיקה של טקסט, של תכנים מילוליים. זמר או זמרת ג'אז לעיתים מעולים בעיני מכל זמרי הז'אנרים האחרים – מרוק ועד אופרה. רוב זמרי הג'אז מתבססים על מה שנקרא פרשנות של "ספר השירים האמריקני"
איך ממירים את שירי המחזמר "צלילי המוסיקה" לשפת הג'אז? המשימה בפסטיבל יפו ג'אז, שהוקדש למחזות הזמר הגדולים, הוטלה על נגן החליל והמוסיקאי מתן קליין, שאיתגר את עצמו בעיבודים להרכב לא קונבנציונאלי של ארבעה חלילים, פסנתר, בס ותופים. השירים נכתבו ע"י
גם אני נשארתי אחד המעריצים המטורפים של להיטי "אבבא" השוודית, ואני לא ממש הולך לנתח את זה לעומק. יש מעריצים חדשים ללהקת אבבא השבדית? בטוח שכן, אם כי לפי הגיל הממוצע, שהגיע למרכז למוסיקה ביפו לשמוע שירי "אבבא" – זה
מה בדיוק עובר על מוסיקאי כשהוא מקבל לידיו להעביר את "סיפור הפרברים" של ליאונרד ברנשטיין וסטפן זונדהיים לבימת הג'אז? השאלה לכאורה לא הכי מסובכת, אם נצא מהנחה, שבסיסי היציאה הנפוצים ביותר של סטנדרטי הג'אז הם מחזות הזמר של ברודוויי והוליווד.
אין כמו יפו בלילות, ואין כמו יפו לקבל את קזבלן 67 שנים אחרי, שדמותו נוצרה במסגרת מחזה מאת יגאל מוסינזון, והפכה מחזמר וסרט המתרחשים בשטח הגדול ביפו בכיכובו של יהורם גאון – בפסטיבל יפוג'אז בעיבודי ג'אז חדשים לאחדים משירי המחזמר
כשאתה עוצם עיניים לצלילי סולו פסנתר של קית' ג'ארט, יש מצב שהצלילים יגיעו עד איזורים שאינם קשורים לרציונאל. איך נתאר את הסולו פיאנו כאן: פול אמוציונאל. קית' ג'ארט החל להקליט את האלבום בדצמבר 1997, כשסבל ממחלת תסמונת התשישות הכרונית. הוא
יפו על המפה, והפעם מסיבות שלא יעשו כותרות גדולות. פסטיבל יפו ג'אז שנה שישית בשלושה ימי מוסיקה (24-26.6) המוקדשים לשירים הגדולים מתוך מחזות הזמר הגדולים בהשתתפות 80 נגנים בהרכבים שונים. האירע יתרחש באודיטוריום מרכז המוסיקה העירוני תל אביב- יפו, שארית
משך כמעט 30 שנה, הוציאו הגיטריסט פט מתיני ונגן הקלידים לייל מייס יצירות משותפות בקשת רחבה של גוונים וסגנונות. הפעם הם השתמשו ברוב האלמנטים מעבודותיהם כדי ליצור סוויטת ג’אז עם הרכב בינלאומי הכולל את הבסיסט סטיב רודביי, המתופף המקסיקני אנתוניו
צ'ט בייקר, הוא התגלמות נגינת החצוצרה הצלולה והמלודית, גם סולן ווקאלי ייחודי מאוד בפני עצמו. עם זאת השירים כאן פחות מורכבים מעבודתו האינסטרומנטלית. אלבום 12 המציג מוסיקה משנותיו המוקלטות המוקדמות של צ'ט בייקר, 1953-1957, כולל חמש רצועות ווקאליות, ביניהן שלוש
Crawling King Snake הוא שיר בלוז שהוקלט על ידי אמנים רבים, ביניהם ג'ון לי הוקר. מקורו ככל הנראה בדלתא בלוז בשנות העשרים של המאה העשרים. השיר הוקלט לראשונה על ידי ביג ג'ו וויליאמס ב- 27 במרץ 1941, בלוז בסגנון כפרי,
