שירים ישראלים

בני בשן סוף סוף מצטרף לז'אנר? אחלה שיר מזרחי? תרשו לי לא לחשוד בתהליך התמזרחותו. אירוניה פרודית על שיר מזרחי? כן, אבל בהיתול קליל על הז'אנר, במוסיקה שאתה ממציא על הרגע רק כדי להגיד: לא בעיה לכתוב שטויות בשנייה. היתול, כי בני בשן של הזמן האחרון (שאני

האוהב סובל? סובל גם סובל. אמרה לו דברים לא יפים שלא בגובה העיניים. והוא לא בראש איתה. אינו מאמין בכוכבים. גם לא בדיוק יודע מה רוצה –  אולי "רוצה לברוח אל החיים". שזה – מה? לצאת לטראק בהודו, להסתלבט על מישהו שידבר

האם גבריאל בלחסן יחזיק מעמד עד סוף הדיסק? האם עיניו ישארו פקוחות? אחרי 12 שירים אני מוכן להישבע שהוא עדיין שר. אפילו ב"לה לה לה". הרי כמעט כל שיר כאן הוא סף איבוד עצמי לדעת, גם חוויות קשות ממחלקות לטיפול

מה הסיפור? מטפורה? – קלושה. ניתוח לב פתוח? השתלת לב פתוח (?) להרמת מצב הרוח? לא בטוח שמעניין אותי להבין את כוונת הכותב. הטקסט כמעט כלום. לא מטפורה, לא מציאות, לא בדיחה. הלב של לירון לב לא קיים. יש כאן משהו

אז מהו סרנגה היום? יווני, ישראלי, אוריינטאל, ים תיכוני פופ-קלאב – כולם גם יחד? זמר לכל המשפחה, לכל אירוע, למאזין ששונא זמרים לכל אירוע? תשאלו: מה אתה צריך הגדרה? תקשיב לאלבום. אז הקשבתי, והוא אכן מחזיר לשאלה הנ"ל. כלומר סרנגה

גנבי הזמן טסו במנהרת הזמן במטרה לפגוש את אפרים שמיר מודל השבעים. בנקודת זמן מסוימת הם עצרו, הנה אפרים שמיר! צעיר יותר, רזה יותר. "מה אתם עושים כאן?" "באנו להחזיר אותך להווה" אמרו לו. "אבל אז הייתי צעיר ויפה יותר",

אפשר עוד לבחור את יוצרת-זמרת השנה תשע"א? הדיסק הגיע לפני ראש השנה. זה בסדר? – אז בחרתי. למי שיש בעיה עם זה, לא איכפת לי להכתיר את מרב סמן טוב גם כזמרת השנה הבאה. איזה מבקר נפלא, מחלק תארים בקלי

שיר החתונה של השנה הבאה? בזכותה הא אדם אחר. והיא לא ידעה שהיא כזו. אם לא הקול של יוסי אזולאי – אין סיכוי. (שהייתה יודעת) איזה אוהב היה שר לאהובתו שכשהיא איתו – אלוהים עליו שומר. או-הא. היא יוצרת בו

אנחנו כבר בתשע"ב? ואללה. ממש אקטואלי. אבל זה אינו סתם שיר ראש שנה חנפני. אחרי שאני שומע את נועה גולדנסקי, אני נרגע מעט מהשנה שכבר נכנסה. עם כל הפחד הענק, יש לי הרגשה שאני רוצה להאמין שההרגשה של נועה גולדנסקי

"בתוך ימי הקור והניכור/ קול צחוקך הוא שיר, נשימתך ציור" – מעין מוטיב ב"עונת ההתחדשות" של יובל זדרמן, מוסיקה צבועה באפור חורפי, שירים של פשטות יפה, יוצר-זמר בטיבו, גם כשהוא שר שירים של מאיר גולדברג. "לא בא" – בלדת פופ רוק על דחייה

נעמי פולני, מעצבת ובמאית להקת התרנגולים, הכינה בתחילת שנות הששים תוכנית שהוקדשה כולה לשירי אהבה. את כל הפזמונים הלחין סשה ארגוב. פולני פנתה לדן אלמגור, בבקשה שיתרום לתוכנית שיר אהבה שאינו סנטימנטלי, מזווית ראיה קצת אחרת, אפילו צינית."נזכרתי אז", מספר דן

דברים טובים קורים לאריק סיני בנקודת הזמן הנוכחית. אני לא מדבר על "היכל התהילה", שלא ראיתי (וטוב שכך). למה לקלקל לי, לו. ה"ריאליטי" היותר מהותי מבחינתו הוא האלבום הזה. המציאות המשמעותית מבחינתו. הלך ובא אל עצמו, בחר את השירים והמוסיקאים

מיהו שיר השנה, זמר השנה, זמרת השנה, להקת השנה, פריצת-תגלית השנה, הרכב-להקת השנה?  נשבע לכם שאין לי מושג. אני מבולבל. שוטטתי קצת באינטרנט, כל תחנה והמצעד השנתי שלה, כל תחנה ושיתופי הפעולה שלה עם אתרי אינטרנט – וקיבלתי רשימות: לפי גלגלצ.

21 שירים של עידן יניב? משהו אולטימטיבי שחייבים לרוץ לספר עליו? מצד שני, נראה שליניב ועושיו במלאכה יש אומץ, אחרת הם לא היו קוראים לאוסף – "מי אם לא עידן יניב". מי באמת? כי עם שם כזה – אז איך

יש מי שיבדוק כמה קרוב התפוח לעץ. הגנים עשו את שלהם, אבל נדמה לי שרוח האב (ישי) לא דבקה בבן (שיר) אני שומע דיסק שעטנז. מצד אחד, שבלונות של מוסיקה ים-תיכונית, מצד אחר, ניסיון לעלות על מסלול איכותי, במיוחד השירים

החיים בהפוך.  מטפורית, לעיתים זוהי כמעט מציאות לא הפוכה. רבים מהמתהלכים בתוכנו הם נחשים בצורת אדם. מצד אחר – פרספקטיבה נוקבת של האדם על מצבם של העצים בתקופתנו – העץ כורת אדם. והרי לכם נקם סביבתי סרקסטי בשם הטבע. אבל "אני

אז מהי ביקורת מוסיקה? מיהו השופט – השכל, הרגש? אחרי 11 שירים, אני נרגש. בואו נישאר ככה, במיוחד אחרי השיר המסיים "כפפת זכוכית" למילים של גלעד כהנא. "כך פתאום/ הבאר יבש/לא שמתי לב/ונפלה בי האש/ אני עוד נביטה במה שנותר/

קשה למצוא אהבה. לא מחכה לנס. אבל מה: אולי ישכנע אותה להתאהב. לברוח לקיבוץ, למושב? איפה האהבה תבער יותר – בקיבוץ או במושב? מה עם צימר? אורן אורבך יודע טוב ממני. אבל תחילה צריך לקבל את הסכמתה, לפני הקיבוץ או

רונית שחר שרה על יחסים נפלאים-אבודים בצל מה שאנשים "אמרו" ועל הצלה שלא עלתה יפה: "ידעתי זה סתם סיכוי אבוד" (למה סתם?) אבל גם "יכולתי לעוף אם היית נשאר לצידי" בהמשך השיר מגיע משפט – "אולי רציתי שתציל אותי/ ממני

יהודה כ"ץ (לפי דף היח"ץ המצורף לשיר הוא מגלם חיבור בין בוב דילן הרב שלמה קרליבך, ג'ורג' הריסון למוזיקת עולם, נטל הוכחה כבד משהו) חבר לשאנן סטריט לצורך "את אחי אנוכי מבקש", תשובתו של הנער יוסף לשאלת רועה שפגש בדרך. שאנן

יש ימים, שאתה מתיישב ליד התופים מאחורי שלמה ארצי וחושב. גם לי יש מה להציע. קחו, למשל את On And On. רינגו סטאר היה מת לספק שיר כזה לביטלס. מאיר ישראל התקרב כאן לביטלס כפי שמעטים התקרבו. כמעט חשדתי בהעתקה.

יש שתיקות, יש עצב, יש סתיו, יש שלכת, יש לב, יש גשם, ואיך לא – שמש. ניחשתם נכונה: כל החומרים השקופים שמרכיבים שיר אהבה. ולא רק: היא בגוף שלו, בין הקירות שלו, היא הגבול, היא לחיות או למות. נו, אז איך

דאלארס שר את השיר הזה בקיסריה, ספטמבר 2011. משימה לא פשוטה. האם הבין את תרגום שפתה הלא פשוטה של המשוררת רחל? רבים באמפי שברו ראש: מי שר את השיר הזה? – נו בטח – הפרברים. לחנו של לוי שער. שיר

שנלמד שגם בן-מלך אינו מושלם? לוני זיבלט (יליד ארגנטינה) שוכב במיטה ומעלה הרהורים על נסיך הכי יפה בעולם. גם לו יש מגרעות. מה החידוש והחוכמה בזה? ומה יש כאן ללמוד? שמה שמצטייר אצלנו ללא רבב – יש בו רבב? הייתי משמיע לילדים. שיעור

לאה גולדברג משוררת הנצח, לנצח, ממשיכה לספק שירים למלחינים שמחפשים "שירי משוררים", בהנחה ששדובר באיכות פואטית "מעל לממוצע". גם זמרים מאמינים כי בחירה ב"שירי משוררים" משדרגת, כאילו השידוך חייב להיות אולטימטיבי, בטח לאה גולדברג, המשוררת הכי מולחנת בזמר העברי. מה ממשיך למשוך

"אלמנה שחורה" רוצה לייצג מחאה מקומית. רוצה. הבעיה שהטקסט הזה אינו אומר הרבה פרט לקלישאות עם המון "נשמה" – "ילדים נדלקים כמו נרות נשמה", "ילדים רעבים לפרוסת נשמה" ועל הלהקה – "כל הופעה כמו סכין נשמה" כמה נשמה. וגם פטריות

אובדן התשוקה הופך למבע רגש נואש ונרגש, טקסט מעט מיופיף,סובל מחוסר קוהרנטיות – מילה כמו "פערים" היא לשון פרוזאית יומיומית שמקלקלת את השורות הפיוטיות. גם צירוף כ"אהבתי המפוספסת" לא ממש הומוגנית לטקסט שמתחיל במשפט כמו "צמחי הפרא שכיסו את השביל