מרצ'ין וסילבסקי, בן החסות של תומאש סטנקו ושלישייתו, מציעים הופעה חיה רטרוספקטיבית, שתואמת את מורשתו של החצוצרן הפולני האגדי, איתו הקליטו 3 אלבומים – במלאת 80 להולדתו. כך נפתח חלקו הראשון של המופע. הטריו, שפתח את פסטיבל הג'אז הפולני בשנתו
גיליתי איימי ווינהאוס גרסה מקומית. גיליתי להקת ג'אז סווינג, שמתחברת לג׳אנגו ריינהרדט וסטפן גראפלי ולמיטב הלהיטים של מוזיקאי הסווינג האגדתיים משנות העשרים והשלושים, כמו גם לזמרות בלוז כבסי סמית' ובילי הולידיי. הכנר עומר אשנו והגיטריסט אמיר גד אירחו את הזמרת
יש מקום לגלות את צ'יק קוריאה מחדש? תשאלו את החלילן מתן קליין ואת הפסנתרן טוקי שטרן, שהגיעו לפסטיבל Summertime במועדון גריי בת"א לנגן קוריאה. למעשה, למה לשאול, כשאפשר להאזין. כשקליין שמע לראשונה תקליט של קוריאה, הוא שמע חליל. להופעה הוא עיבד
ארמיר לי, כוכב ג'אז האמריקאי העולה, מאתגר עצמו במנהרת הזמן של הג'אז, עובר דרך כל הענקי הסקסופון מפארקר, דרך קולטריין, סטית', אדרלי ועוד. ארמיר, שגדל ביוסטון, טקסס, הוא וירטואוז מהמעלה הראשונה, אחד הסקסופוניסטים המבריקים והמרגשים של הדור החדש. הנגינה שלו
אייל וילנר הסקסופוניסט ומנהיג להקת הביג בנד, הגדיר את נשף הסיום של פסטיבל ניו אורלינס באולם רקנאטי במוזיאון ת"א כארוחת טעימות של כל מה שהתרחש בפסטיבל משך 3 ימים. ביג בנד, בלוז, סווינג, ג'אז צועני, סטפס. הכל במופע אחד מלהיב
סווינג דאנס אורקסטרה מברלין הגיעה לתל אביב. אטרקציה בפסטיבל ניו-אורלינס 2022 במוזיאון תל אביב. ג'אז כבידור. להט הסווינג בלהיטי מועדוני ניו יורק. התזמורת מגישה היבט תזמורתי הומוריסטי על עולם הסווינג אשר רתח בחצי השני של שנות העשרים ושנות השלושים במועדוני
אני לא מפסיק להאזין לטריו הזה השבוע. צ'יק קוריאה, לא להאמין, כבר איננו איתנו. האזנה לאלבום הזה – סוג של הצדעה לזכרו של מוסיקאי, לפסנתרן, ליוצר הנפלא, ענק ג'אז שהופיע הרבה בישראל. האלבום יצא לראשונה בשנת 2018 ביפן בלייבל Universal
מותו היה פתאומי ולא נתפס. איש נפלא, מורה ופרסונה כל כך אהובה. בערב שערכו לכבודו קיבלנו כמעט את מלוא התמונה על סיפור חייו, וכמו שאומרת הקלישאה – הוא לא ידע שהוא כזה. אם מדברים על ג'אז ישראלי עכשווי – אין
סיבת ההתכנסות: 2001 ציינה את יום השנה ה-75 ללידתם של מיילס דייויס וג'ון קולטריין. זוהי הקלטה חיה של טריו אגדות ג'אז: הרבי הנקוק – פסנתר, מייקל ברקר – סקסופון טנור ורוי הארגרוב – חצוצרה. היא נערכה ב- 25 באוקטובר 2001
לאה שבת תתקן את הכותרת למעלה. ג'אז? קודם כל – בוסה נובה. בבוסה אני חזקה יותר, היא תגיד. צודקת. כמובן – גם ג'אז. הסבה? ממש לא. לאה נשארה לאה, אבל היא מעירה אצלה אפיק מוסיקלי שהיה חבוי ונסתר. צור בן
הכותרת הנ"ל היתה צריכה להיות: "שישיית רוטונדי אלכסנדר מנגנת ריי צ'ארלס", בטרמינל 4 ת"א. החצוצרן ג'ים רוטונדי היה חבר בתזמורת של ריי צ'ארלס. רוטונדי אמור היה להצטרף ל – אריק אלכסנדר – סקסופון טנור, קטיה טובול – פסנתר, יונתן לוי
נתענג על עיבוד של האורקסטרה, תזמורת הג'אז הישראלית, בניהולם האומנותי של רון אלמוג ויאיר סלוצקי, לשיר "שוב היא כאן", לקראת אלבום חדש (של האורקסטרה), שמרכז שיתופי פעולה עם קשת מרהיבה של יוצרים ומבצעים. האורקסטרה מנגנת כבר כ-19 שנה עם טובי
חשוב שאירוע הג'אז הזה לא יעבור מתחת לרדאר. בילי הארפר, אגדת הג'אז, סקסופוניסט הטנור האמריקני, עשה 4 סולד אאוט בסוף השבוע (חמישי-שישי) במועדון טרמינאל 4 במתחם התחנה. רק מי שהגיע הבין כי "קהילת הג'אז החברתית" בראשות ברק ויס צחקה לקורונה
את "One For All" ניגנה השישייה בתחילת החצי השני של הערב. זהו הקטע שעל שמו נקרא ההרכב, למעשה הקטע שסטיב דיוויס, נגן הטרומבון של הערב, כתב בשביל חבורת המסנג'רס של ארט בלייקי, המתופף האגדי שהלך לעולמו ב-1990, שפגשתי כאן בהופעה ההיסטורית
החיים יפים La Vita è bella אינה רק קלישאה באיטלקית. תשאלו את סטפאנו בולאני, הפסנתרן האיטלקי הבלתי נלאה. החיים כל כך יפים שהוא יכול להרשות לעצמו לשיר על בימת בית האופרה בתל-אביב כמו שהוא שר באמבטיה. זה קרה במהלך הערב
כריסטיאן מקברייד הוא ג'זיסט straight-ahead ממדרגה ראשונה, אבל כשהוא נדרש לממש את נוסחת הג'אז פאנק פיוז'ן (*) של ג'ורג' דיוק הגדול המנוח (נפטר 3 שנים אחרי ההופעה הזו) והמתופף רונלד ברונר ג'וניור בפסטיבל ג'אווה ג'אז בשנת 2010, הוא הופך חלק
אילו חי לפני ארבעים שנה בארה"ב, אלי דג'יברי היה נכנס לספר ההיסטוריה כענק ג'אז. מדהים: אחרי קריירה כל כך עשירה כנגן, כיוצר, כמנהל פסטיבל הג'אז של אילת, דג'יברי מגיע לפסטיבל חשיפה בינלאומי של "הצוללת הצהובה" ומשרד החוץ. אני מנסה לקרוא
שיתופי פעולה בין ענקי מוסיקה שנראים מצוין על הנייר, לא תמיד מוכיחים עצמם בפועל. להיפך: הם יכולים להתברר כמגלומנים וחסרי השראה. אבל כשאגדות כמו הפסנתרן צ'יק קוריאה והגיטריסט ג'ון מקלפלין נפגשים, תמיד יש תחושה, שלא יכול לצאת מזה משהו רע, ויש
כשמדברים על "ג'אז פולני", השם הסביר ביותר להזכיר עשוי להיות קריסטשטוף קומדה, הפסנתרן החלוצי שכתב את מוזיקת הפסקול לכמה מסרטיו של רומן פולנסקי, כמו "תינוקה של רוזמרי" (1968) או החצוצרן תומאש סטאנקו. מאז שנות ה־60, כשהג'אז בפולין היה סמל לשאיפה
ההקלטה הזו משנת 1997 מציגה את הפסנתרן הצרפתי המנוח מישל פטרוצ'יאני והטריו שלו עם המתופף סטיב גאד והבסיסט אנתוני ג'קסון בהופעה ב-Blue Note בטוקיו. ההרכב עשוי להיראות שלישיה לא סבירה, שכן פטרוצ'יאני (שמת בינואר 1999) היה רומנטיקן חסר בושה במסורת
אם ניו אורלינס לא מגיעה לתל-אביב, תל אביב מגיעה אליה. לא להאשים את האמרגנים ("שמים הפקות"). עדיין נזקי הקורונה. הפסטיבל תוכנן תחילה עם אורחים מחו"ל, אבל המציאות טפחה, ונאלצו למחוק חלק מהרשימה ולאלתר משהו מההיצע הלוקאלי. אנחנו קופצים למה שהפך
אהרלה קמינסקי נולד ב-10 בנובמבר 1941 בתל אביב. הוא יהיה בן שמונים בחודש הבא, אבל את יום הולדתו ה – 80 חוגגים כבר מיולי בהופעות מיוחדות, ששיאן בפסטיבל ניו אורלינס, באולם רקאנטי במוזיאון תל-אביב עם הרכב אולסטארס של "דור המייסדים"
לסיפור מאחורי הכותרת הביזארית אחראי עידן שוהם. לפני שנה וחצי ארז עידן (24.5) סקסופון, גיטרה ומיקרופון במזוודה ויצא לשוטט בעולם. הבחור, בוגר מגמת הג'אז העירוני א' ת"א, נחת באוסטרליה, קנה בית על גלגלים ויצא לדרכים. נווד המוסיקה פגש בדרך עשרות
ג'אז ווקאלי, בהבדל מכל סוגי הג'אז הוא מוסיקה של טקסט, של תכנים מילוליים. זמר או זמרת ג'אז לעיתים מעולים בעיני מכל זמרי הז'אנרים האחרים – מרוק ועד אופרה. רוב זמרי הג'אז מתבססים על מה שנקרא פרשנות של "ספר השירים האמריקני"
איך ממירים את שירי המחזמר "צלילי המוסיקה" לשפת הג'אז? המשימה בפסטיבל יפו ג'אז, שהוקדש למחזות הזמר הגדולים, הוטלה על נגן החליל והמוסיקאי מתן קליין, שאיתגר את עצמו בעיבודים להרכב לא קונבנציונאלי של ארבעה חלילים, פסנתר, בס ותופים. השירים נכתבו ע"י
מעריציו של צ'ט בייקר יודעים כי הקריירה של החצוצרן והסולן מחולקת לשתי תקופות שונות זה מזה: עבודתו המינימליסטית של שנות החמישים, בה סייע הגדיר את צליל "cool jazz" של התקופה. האלבום השה שייך לתקופה השניה שלו. זהו מסמך מוזיקלי משנותיו
גם אני נשארתי אחד המעריצים המטורפים של להיטי "אבבא" השוודית, ואני לא ממש הולך לנתח את זה לעומק. יש מעריצים חדשים ללהקת אבבא השבדית? בטוח שכן, אם כי לפי הגיל הממוצע, שהגיע למרכז למוסיקה ביפו לשמוע שירי "אבבא" – זה
מה בדיוק עובר על מוסיקאי כשהוא מקבל לידיו להעביר את "סיפור הפרברים" של ליאונרד ברנשטיין וסטפן זונדהיים לבימת הג'אז? השאלה לכאורה לא הכי מסובכת, אם נצא מהנחה, שבסיסי היציאה הנפוצים ביותר של סטנדרטי הג'אז הם מחזות הזמר של ברודוויי והוליווד.
אין כמו יפו בלילות, ואין כמו יפו לקבל את קזבלן 67 שנים אחרי, שדמותו נוצרה במסגרת מחזה מאת יגאל מוסינזון, והפכה מחזמר וסרט המתרחשים בשטח הגדול ביפו בכיכובו של יהורם גאון – בפסטיבל יפוג'אז בעיבודי ג'אז חדשים לאחדים משירי המחזמר
מי היה חושב להפוך שירי ארץ ישראל ישנים בסיס לאלתורי ג'אז. הסקסופוניסט יובל כהן חש מחוץ לקופסה, כשהוציא לפני 7 שנים את "הכל זהבי", אלבום פרשנות משלו למוסיקה עברית קלאסית של דוד זהבי (1910-1977) שירים כמו "יצאנו אט", "ניגונים", "החליל",
